נחמני נ' שווניון שוז בע"מ

פסק דין

1.הנתבעת היא חברה המפעילה רשת חנויות נעליים, אשר העסיקה את התובעת כמוכרת כשלוש וחצי שנים, עד התפטרותה, על רקע ניכויים שונים משכרה.

השאלה המרכזית העומדת להכרעה היא האם בנסיבות ההתפטרות, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים). בנוסף נתבעו החזר הניכויים מהשכר והפרשים בגין עבודה בשעות נוספות, דמי חגים, פדיון חופשה והבראה.

2.רקע עובדתי

א.התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 7.3.2005 ועד יום 23.9.08, כמוכרת בחנות ברחוב שינקין בתל אביב-יפו.

ב.התובעת היתה עובדת בשכר שעתי של 20 ₪ שהועלה בחודש אוגוסט 2008 ל – 22 ₪ לשעה.

ג.התובעת קיבלה שתי הלוואות מהנתבעת: בסך 4,000 ₪ ובסך 200 דולר ארה"ב. החזרי ההלוואות נוכו משכרה של התובעת. בנוסף, הנתבעת ניכתה משכרה של התובעת שווי מוצרים שהתובעת רכשה מהחנות.

ד.בחודש יולי 2008 נוכה משכרה של התובעת סכום של 2,001 ₪ בגין שימוש פרטי חריג בטלפון של החנות. מאותה סיבה נוכה סכום נוסף משכרה של התובעת בחודש ספטמבר 2008, בסך 751 ₪.

ה.אין חולק שהתובעת התפטרה, אך נסיבות ההתפטרות שנויות במחלוקת.

3.ההליך

א.התובעת הגישה תביעה דומה בעבר (עב 6832/09), אשר נמחקה מחוסר מעש. בנוסף, התובעת הגישה תביעה לקבלת תלושי שכר (עב 11523/08), שאף היא נמחקה.

ב.במסגרת סיכומי התובעת היא צמצמה את תביעה, הן בכך שויתרה על רכיב התביעה "החזר גילום מס" והן בצמצום הסכומים שנתבעו.

ג.בישיבת ההוכחות נשמעו עדויות התובעת ומנהלי הנתבעת: גב' ליאנה דזנאשוילי (להלן – ליאנה) ומר אבי דזנאשוילי (להלן – אבי), שהם אם ובנה.

4.לטענת התובעת, היא התפטרה מהעבודה בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה – ניכויים משכרה שבוצעו שלא כדין ואי תשלום זכויות סוציאליות.

גרסת הנתבעת היא שהניכויים בוצעו כדין ומכל מקום, התובעת לא התפטרה בגללם, היא לא הודיעה שבכוונתה להתפטר או מהן הסיבה להתפטרות ומסיבה זו אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

נסיבות סיום העבודה

5.את גרסתה העובדתית של התובעת בנוגע לסיום העבודה, יש לבחון לאור הוראות הדין ביחס לסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, בו נקבע:

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים."

בהדרשו לפרשנות סעיף זה, קבע בית הדין הארצי לעבודה כך:

"כבר נפסק, כי עובד המבקש להוכיח זכאותו לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, צריך לעמוד בשלושה תנאים: ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה' או 'נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו'; שנית, עליו להוכיח כי התפטר בשל כך ולא מטעם אחר, דהיינו, עליו להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין ההתפטרות לבין ההרעה או הנסיבות הללו; שלישית, עליו להוכיח כי נתן התראה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר והזדמנות נאותה לתקן את ההרעה או את הנסיבות ככל שהיא ניתנת לתיקון. לתנאי השלישי קיים חריג, לפיו אי מתן התראה לא ישלול את הזכות לתשלום פיצויי פיטורים כאשר ברור כי המעביד אינו יכול או אינו מתכוון לפעול לתיקון ההרעה המוחשית או הנסיבות, או במקרים בהם תנאי עבודתו של העובד נחותים מתנאי העבודה על פי הוראות החוק במידה ניכרת. [דב"ע (ארצי) שנ/10 - 3 כהן - הלר פיסול ותכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פד"ע כא 238; ע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין ואח', [פורסם בנבו] ניתן ביום 27.1.2012 וההפניות שם]."